30.11.11               
שבוע בריאות הנפש
הפסיכיאטריה בראי העתיד

הכנס התקיים בתאריך 23.11.11 בבית החולים. השתתפו כ-150  אנשים מטפלים ומטופלים מהקהילה, משפחות, עובדי בית החולים ומטופליו.
הכנס דן בעתיד הפסיכיאטריה ממספר היבטים. פרופסור בלייך מנהל בית החולים הרצה על  "מוח ונפש, המרחב בניהם סיכוי להבנות חדשות"
בהרצאתו ציין פרופסור בלייך כי אין לנו כלים מחשבתיים לתיאור מעבר מאירוע בגוף לאירוע בנפש או להפך. רק במופשט אנו  "מבינים" שמעבר זה יתכן אך אין ביכולתנו להמחיש לעצמנו מעבר זה. הסביבה שאליה נולדנו מובילה לכך שבפועל תופעל רק תת מערכת של קשרים. אלה שהופעלו מחוזקים בהמשך, ואלה שלא נעשה בהם שימוש נושרים בדרך בתהליך של "גיזום עצבי".
פעולת "החתימה"  של התרבות הינה פעילות משותפת ומאפיינת לבני אותה תרבות. למשל, בעידן המיידע והתקשורת הנוכחי, פעילות החתימה כוללת קריאה, כתיבה, ותקשורת במדיה ממוחשבת ואלקטרונית. שימוש במידע זמין ונגיש לסוגיו.
פעילות החתימה מביאה התפתחות "מוח חדש" מבחינת המבנים והחיבורים שלו. עם ביטוי כישורים ויכולות שונות, וגם במאפיינים התנהגותיים. כאשר אנחנו לומדים  דברים  חדשים ויוצרים חיבורים עצביים חדשים מתרחשת פלסטיות, המוח לומד משתדל וגדל. בה במידה הפלסטיות יכולה להיות גם מחסירה כאשר המוח גוזם ומנקה את תאי העצב המיותרים והחיבורים העצביים שאין בהם שימוש מתפוגגים.
מוח מתקשר עם ביולוגי, גנים, תרופות.  נפש מתקשרת לפסיכולוגי, סביבתי, פסיכותרפיה.
הגישה הדואלית לנפש (mind) ומוח (brain), בפרספקטיבה של הטיפול הפסיכיאטרי, מבטאת את ההנחה:
 - שהטיפול הביולוגי/תרופתי  מכוון למוח, ועשוי להביא לשינויים ברי מדידה.   
 - שהפסיכותרפיה (כסוג של התערבות  פסיכו-חברתית) מכוונת לנפש.
אולם ממצאים מחקריים מראים כי ניתן לראות בפסיכותרפיה גם טיפול ביולוגי עם שינויים ברי מדידה במוח (אריק קנדל, 2000).
מוסיף פרופסור בלייך ומתאר את האינטראקציה בין גוף לנפש, הגישה של המוניזם, של גוף ונפש חד הם, את הגישה של נפש ומוח כיצד הם קשורים, מודלים מוחיים לתפקודים נפשיים הפערים בין הפעילות העצבית והחוויה הסובייקטיבית, הקשר בין נפש ומודעות, בין מודעות וזיכרון. על ההתפתחות הטכנולוגית- פונקציונליזם ומודל המחשב- המחשב בראייה עתידית כמטפל. פרויקט המח הכחול- המכוון לבניית מודל ממוחשב וכולל של המוח.
הטיפול הנפשי כמגשר על פני המרחב שבין הנפש למוח
לבסוף סיכם  פרופסור בלייך את דבריו של אריק קנדל, הפסיכיאטר וחוקר המוח
מאונ'  קולומביה, וזוכה פרס נובל לרפואה (2000):
כשאנו לומדים משתנה מבנה תאי העצב במוחנו והקשרים הסינפטיים שביניהם מתחזקים:
הזיכרון לטווח קצר כרוך כפי הנראה במעגלים חזרתיים של תאי עצב היורים יחדיו.
המעבר לזיכרונות ארוכי טווח הינו כנראה דו-שלבי: בתחילה פיזיולוגי, כאשר הסינפסות המחברות את תאי העצב במעגל נעשות רגישות יותר. ובהמשך אנטומי, כאשר הירי המתמשך מעיר בתאים מנגנונים גנטיים המעודדים את צמיחתם של סינפסות נוספות באותם צמתים.
כשאנו לומדים תהליכי המחשבה שלנו קובעים אילו גנים בתאי העצב שלנו יופעלו.
כלומר, אנחנו יכולים איפה לעצב את הגנים שלנו, ואלה בתורם מעצבים את מוחנו.
הטיפול הנפשי הוא טיפול מתקן משום שהוא חודר לעומק המוח ומשנה את מבנה והתקשרות תאי העצב.. ע"י עירור/ הפעלת הגנים הנכונים..
הריפוי בדיבור הוא "דיבור אל תאי העצב" כאשר המטפל הוא מנתח בזעיר אנפין של הנפש שמסייע למטופל לשנות את הרשתות העצביות שלו.
הרצאתו של ד"ר אשר עידן בעל תואר דוקטור לחינוך, עתידן, מומחה למדיה חברתית ולחדשנות, מרצה ל "אי. ביזנס" ולמיומנויות יסוד לעובד הדיגיטלי" במחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן, מרצה באוניברסיטה הפתוחה, יועץ ומרצה לצמרת העסקים בישראל.
האינטרנט השני (ווב 2.0) יצר תשתית חדשה לגמרי שאפשרה סוג חדש לחלוטין של תכנים ומתודולוגיות: רשתות חברתיות, בלוגים וטוקבקים, ויקי וויקי-פדיה, יוטיוב, סקונד לייף ועוד. למשל, טוקבק לא יכול להיות קיים בטלוויזיה, ולא בעיתון, ולא בתיקייה ארגונית מצהיבה מיושן.
מבחינה דמוגרפית-תרבותית, קם דור ה- Y ילידי 1975 ואילך (בני 30 ומטה בערך) שהמבנה הנפשי והערכי שלהם שונה מאוד מבני דור הבייבי-בומרס ילידי 1945-1975 (בני 30-60). דור הבייבי בומרס נולד לתוך התקשורת ההמונית ולתוך הארגון ההמוני ולתוך החינוך ההמוני. כולם התייחסו לפרט כיצור פסיבי שיש לפנות אליו במונולוג "עובדתי-מדעי" של מומחים ומנהלים שפסיקתם סופית, מעל גבי פלטפורמות מונולוגיות. דור ה-Y נולד לתוך המחשב האישי והאינטרנט שמאפשרים דרגות תגובתיות וביקורתיות גדולות הרבה יותר ממה שהתאפשר בעבר.

צעירי דור הY צריכים פחות תכנון ויותר תיאום, פחות טקסונומיות ויותר פולקסונומיות, פחות סינכרוניים ויותר אסינכרוניים. לכן הם יותר יעילים. הם לא צריכים מערכת שעות קבועה, אלא תיאום שיעורים בכלים אסינכרוניים. הם לא צריכים כתה קבועה או משרד קבוע. הם צריכים כיתה או משרד וירטואליים.
הם לא מחפשים שלמות וגאולה, אלא כואב אבל פחות. הם מחפשים לחרוג מעבר לאני, הם לא טוטליים, אלא אינסופיים, הפרסום האפקטיבי עבורם אינו פוזיטיביסטי ולא אונטולוגי, אלא אתי וטרנסצנדנטי.
הם סימולטניים ומולטיטסקיים ומולטי-אינסטרומנטליים. הם קוונטיים
אנו רואים בחלק מהם מתבודדים, השאלה היא האם רק נוכחות פיזית בחברה מעידה על חברתיות, או שגם נוכחות וירטואלית בחברה מעידה על חברתיות? ואם אדם פיזית יושב בכיתה או במשרד מלא אנשים, אבל אין לו חברתיות אתם, האם נגיד שהוא יושב בחברה???
בעידן שאחרי האיפון, כל אחד יביא את המחשב שלו לעבודה. כל מה שהחברה צריכה לספק להם היא רשת אלחוטית.  ארגונים מדווחים על חוסר הנאמנות לארגון של בני דור ה-y ועל כך שהם מחליפים מקום עבודה כל 5 שנים.
כך למשל, מעצבי האיפון הבינו שדור הY רואים בטכנולוגיה כמגבר של האדם. המעצבים לא פונים למה שהם, אלא למה שדור הY היו רוצים להיות. לא למציאות שלהם, אלא לחלומות שלהם. בעידן של רשתות חברתיות ההמון חכם יותר מהגאון. כל יום מתקיימים שני מיליארד כניסות לגוגל שהם משמעותיות יותר מכל אוניברסיטה. ההמון קובע את התוצאה יותר טוב מגאון ומסטטיסטיקאים, הוא קובע אלו תכניות, סדרות, מה יהיה על האג'נדה. ההמונים ברשתות תקשורת יוצרים יותר יכולת ממוח של האדם.
המציאות היום שהודו וסין מייצרות פי 10 מהנדסים ומתכנתים מארה"ב ופי 1000 מישראל, אין יותר לארה"ב ולישראל יתרון תחרותי במיומנויות ותכנים של הנדסה ותכנות. החזון הוא שתוך עשר שנים הצ'ינידים (הודו סין) הופכים למעצמה כלכלית ומנצחים את המערב מבחינה זו.
ההרצאה השלישית נתנה על יד גב' רונית דודאי – ממונה על השיקום, האגף לבריאות הנפש, משרד הבריאות – "שיקום חולי הנפש בקהילה, לאן?"
רונית התייחסה לכל הפיתוח השיקומי בקהילה על כל היבטיו והדגישה כי השנה יושם דגש על צרכי המשפחות של המטופלים.

התקיים פאנל של אנשי מקצוע אשר הסיקו מסקנות משתי ההרצאות לגבי ההשלכות העתידיות על המקצועות הטיפולים.